היא / דנית גולד

היא לא מצביעה לפני שהיא מדברת. היא לא לועסת לפני שהיא בולעת. היא לא מפחדת שמישהו ישים לה סם אונס במשקה. היא לא יורקת כשחתול שחור חוצה את הרחוב. היא לא מרפדת את האסלה. היא מפחדת להתבגר. וכשהיא מפחדת היא נעשית אגרסיבית. היא חזקה בסצנה; מסניפה שורות במחברת, יורדת לספרים בשירותים. היא מאניה דפרסיבית עם ראייה פרספקטיבית (אולי בגלל זה איננה אפקטיבית). היא עומדת על קצות האצבעות כדי שיסכימו לעלות אותה על רכבת ההרים. היא רוצה לחשוב שהיא ליברלית. היא מאמינה באלוהיי המחשבה. באבולוציה. היא סטודנטית נצחית, אנטי-ממסדית. היא אוהבת חתולים, טיולים לאור הירח ואינקוויזיציות.
היא נחשבת גברית אצל הנשים ונשית אצל הגברים. לרוב היא מנומסת, אבל היא תמיד רעילה. היא שבויה בקונספציות. היא הייתה מתה להיות ויראלית אבל קשה לה להודות בכך. היא לא צינית כמו שחושבים שהיא. גם היא, כמו כולם, צפתה בקלטת ההתעמלות של קלאודיה שיפר בשנות התשעים. היא לא נגד הזרם. היא הזרם. יש לה נטייה להתמכרות. היא מפחדת פחד מוות מהאינטרנט, ממקקים, מדעות קדומות. היא רוצה להתאהב. לעיתים קרובות נתקפת התקפי חרדה. בעיקר כשהיא צוללת לתוך המורבידיות אותה היא מכנה מלנכוליה. היא שיפוטית בצורה אכזרית וסלחנית בצורה מעוררת השתאות. היא בקונפליקט אין סופי, מהסוג שמזין את עצמו מדי יום. היא מסויטת, ערנית, מסורה, לא צפויה. יש לה אישיו עם הגוף שלה, חוש צדק, רגישות ללקטוז, פטיש למכונות כתיבה, זיכרון סלקטיבי.
היא נמשכת לכוח. למכוער. לרע. היא מעריכה עבודה קשה, אבל חוטאת לקיצורי דרך, לגזענות, לעוגיות עבאדי. היא שורפת חזיות בחוצות, מבעירה צמיגים בשטחים, מרימה שלטים בצמתים. היא צמחונית עד שזה מגיע לג'לטין. היא מלוכלכת אבל שומרת על שפה נאותה. היא כנה עם עצמה אבל משקרת לאחרים. היא מצנתקת לאקסים בשעות הקטנות של הלילה. היא מאבדת ארנקים סדרתית. היא הכרחית לתובעים. לאוהבים. למדינאים. היא בוכה בחתונות. היא מצטרדת בקלות. היא מנגבת עם נייר עיתון ומקנחת עם מגזין לייף סטייל. היא מחנה בחניית נכים. היא עשתה דוקטורט על פרויד. היא משתמשת בקרם אנטי-אייג‘ינג. היא מורכבת. מפתה. אמביציוזית.

גונחת. נאנחת. מתייפחת.

טריקים נמאסים עליה מהר מאוד. היא בונה בניין מלגו בזמן שהאדמה רועדת תחתיה. היא מפחדת מהחושך. היא הולכת עם מדרסים. היא שונאת רופאי שיניים. היא לא מעדכנת תוכנה, לא מתמצאת באבטחת מידע, לא מאשרת קבוצות וואטסאפ של יותר משלושה אנשים. מעל המיטה שלה תלוי פוסטר של קים קרדשיאן ולידו תלויה רפרודוקציה של רמברנדט. היא חולמת על מכתבים שמעולם לא הגיעו ליעדם. היא מרגישה מועקה לעיתים קרובות מדי.
היא מלקקת את האצבע כשהיא מדפדפת. היא מחטאת את הפיה לפני שהיא לוקחת שלוק מבקבוק של אדם זר. היא מיוחמת. מתוסכלת. היא מאלה שחייבות להגיד את המילה האחרונה. היא אינטנסיבית. אינטרסנטית. אינטר-טקסטואלית. אינטר-סקסואלית. היא מכורה לקפאין ולסוגים מסוימים של אמפטמין. היא אוהבת גברים לבנים מתים. היא קורעת דפים כשהיא מאבדת עשתונות. היא הריצה של חסרי הגפיים. תינוק מקומט. אציל בלי פרוטה. זאב בעור כבש. התחזית שאיש לא ציפה לה. ההיא שלא הזמינו למסיבה. ההיא שתמיד מעבירים עליה ביקורת. היא קוץ בתחת של הטלוויזיה, הסצנה הגנוזה בסרט הקולנוע, השפגאט שאף רקדן לא מצליח לעשות, המהפך שקרה מבלי ששום דבר לכאורה לא הוטל על הכף. היא אינטימיות, אוננות אינטלקטואלית, חופש. היא משחררת אותך בערבות גבוה מהמצופה, מהשכיח. היא הזדמנות. היא פתח למחשבות. היא מראה. למי שאתv רוצה להיות, או למי שאתה לא רוצה להיות, ולפיכך מראה לכל מיני 'אתה'. היא זיץ. היא אצבע שזזה בתוך ערימת גופות. היא סוד בעולם של שקרים. היא זמן בעולם ששבק. היא לא אמורה להיות קשה, משעממת, טרחנית, מעייפת. היא לא אמורה להיות מסעירה, מלהיבה, סוחפת, מגדירה את הז'אנר מחדש. אתה זה שאמור להגדיר את הז'אנר מחדש.
אתה לא אמור לענות על שאלות ביוגרפיות עליה. אתה לא אמור להיות פטריוט שלה, חקיין שלה. היא לא אמורה לעשות אותך אדם מאושר יותר או מעונב יותר. היא לא קיימת רק בספרים, בבוסתנים, בעיירות נידחות. היא בתור לסופר, היא בגני משחקים, היא מצביעה בבחירות, היא סובלת מהנגאובר. היא אוהבת אנשים, בעיקר אלו החולים והשוטים, אבל גם הרופאים והצייתנים. היא אשת העולם הגדול, אבל הכי טוב לה בבית. היא לא מאוזנת כימיקלית. לא חזקה בניווט. לא שולחת אסמסים תוך כדי נהיגה. היא לא גורד שחקים, אבל גם לא מבנה ארעי חד-קומתי בשיכון דן. היא לא גדולה מדי למידותיה. היא לא צרה ומגושמת. היא לא מה שאומרים שהיא. היא לא רעיון מופשט או מוצר צריכה של אופרה ווינפרי. היא לא מפחדת מאי-וודאות. היא לא סוגרת עסקאות טיעון עם הפרקליטות. היא לא תש"ח. היא לא תקופה. היא לא מקום. היא מה שאתה תעשה ממנה. איך שתעשה ממנה. וכשתפגוש אותה, לבד, אני מבטיחה לך שתתרגש, ואיש לא ידע שהתרגשת או התעצבנת או השתעממת או רבת עם עצמך בדיאלוג משונה ומפותל שאיש לא שמע מלבדך ועל כן לא תוכל שלא לתהות האם בכלל קיים. אבל הוא מתחולל בך עכשיו בכול הכוח, והוא הוא היא. היא הספרות.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.