ניצחון הרוח על החומר / רוני בן זיקרי

עם מספר הגבות שהורמו בכל פעם שאמרתי שאני לומדת פילוסופיה אפשר לרצף מגרש כדורגל שלם. או למלא את הכינרת. או לבנות גשר שחוצה את הירקון. או עוד כל מיני דימויים שמנסים להסביר את המספר הרציונלי 'מלאנתלפים' לאנשים מיעוטי יכולות מתמטיות.

זה לא שללמוד פילוסופיה זה כזה מיוחד. אבל, באופן מפתיע, אף פעם לא קיבלתי תגובה שותקת להצהרה "אני לומדת פילוסופיה". התגובה השנייה שאני מקבלת לרוב היא: "ומה עושים עם זה?". ולכל אלו ששאלו, אני רוצה להשיב שזו באמת שאלה טובה, אפילו טובה מאוד. אבל יותר ממה שהשאלה הזו שואלת, היא בעצם אומרת: "איך יצאת כזאת פראיירית?". היא צועקת "את לא תתעשרי מזה!". היא חורצת "את בטח סתם שוכבת על הדשא וחושבת על שטויות". ובאופן אירוני, היא גם לוחשת בביישנות, "מה זה פילוסופיה?".

האמת שהתשובה לשאלה הזו לא נמצאת אצלי, ואני גם לא מוכנה לקחת את המשא הכבד של הרוח עלי. כל מה שאני יכולה לומר זה שללמוד מדעי הרוח במאה ה-21 זו בחירה תמוהה לכל הדעות. ואולי נדמה שלא, אבל מדובר בבחירה שבחרתי מרצוני החופשי ולא מתוך אילוצי מערכת, כישלונות בפסיכומטרי או רצון להתחיל ללמוד כבר ולא משנה מה.

הדיון על הרוח, החומר ומה שביניהם הוא עתיק יומין, ולמתעניינים בתחום יש זרם פילוסופי שלם שעוסק רק בזה. אבל אם ננטוש רגע את המחשבה הפילוסופית, נגלה שהמאבק בין הרוח לחומר מקבל את צורתו בעידן המודרני במאבק בין הנרשמים לפקולטות כמו ניהול, הנדסה ומדעים מדויקים, לבין הנרשמים למדעי הרוח. ולא רק בין הנרשמים, אלא גם בין המרצים וחברי הסגל האקדמי.

ובואו רגע נדבר על המונח הזה, אותו יצור כלאיים שהאקדמיה יצרה: השם 'מדעי הרוח'.

מה זה בעצם אומר? הרי יש פה פרדוקס – אם יש משהו שהרוח היא לא, זה מדעית. היא לא ניתנת לכימות, אי אפשר להכניס אותה למשוואות, אין עקומות תמורה ברוח, ובהחלט אין לה מסה והיא לא נמשכת למרכז כדור הארץ. הבחירה למתג מקצועות שאינם מדעיים כ'מדעי הרוח' אומרת מספיק על העולם העכשווי. אם בחרת ללמוד את עולם הרוח, לפחות ניתן לו שם סקסי כמו 'מדעים', כי אחרת לאן תתקדם עם פילוסופיה. אפילו שר החינוך שלנו קורא בקול: לכו ללמוד מתמטיקה בתיכון והנדסה באוניברסיטה, תביאו הרבה כסף הביתה ועוד כמה אחוזים למדינה. ולמה לא בעצם? הרי כסף זו לא מילה גסה, וכל אחד היה רוצה שיהיה לו קצת מהדבר הנחמד הזה בכיס.

ועדיין, משהו מציק כאן. אולי זו הגישה הצרכנית של הסטודנטים שמגיעים לאוניברסיטאות; אותה גישה של "מה יצא לי מזה". אולי זו ההנחה השגויה שאוניברסיטה היא כלי לרכישת מקצוע ולא כלי לרכישת ידע, אותה הנחה שמנמקת את הגישה לפיה השכלה היא מוצר אותו יש לרכוש כדי לקבל מקצוע, ועם המקצוע להמשיך, כמצופה, את מה שמאגד אותנו ביחד בחברה המודרנית – יצרנות יצרנות ועוד יצרנות. ולגבי ההכרחיות של אותה היצרנות, אתם כבר תחליטו.

פילוסופיה נובעת מהמחשבה שהעולם מורכב, ודברים מורכבים צריך לפרק לאט וביסודיות. זו מה שעושה הפילוסופיה, מגיעה ליסודות הרעיון, ואז שואלת מה זה בכלל יסודות ולמה צריך אותם. אין כאן רווח כלכלי ואין כאן יוקרה מדעית, כי אחרי הכול, כנראה שלא שמעתם לאחרונה על מחקר פורץ דרך בתחום הפילוסופיה. האקדמיה מספקת כלי לחשיבה מורכבת, לחשיבה ביקורתית, לחשיבה פילוסופית.

לחשיבה.

כן, אני יודעת שזה נשמע מוכר, אותה הפעולה שבה מפעילים את הדמיון ואת ההכרה. אותה פעולה שקצת שכחנו איך לבצע. אבל היא הייתה פה עוד לפני המכונות, לפני המחשבים, וכן, לפני הכסף. בשבילי הרוח היא שמשנה את מצבו של החומר, המחשבה משנה את העולם, ובראייה כזו, הרי שלימודי הרוח הם הכרחיים לחיים בעולם של עשייה.

ותראו איזה פלא: התהום שבין פיזיקה למטאפיזיקה לא עמוקה כמו שחשבנו.

 

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.