ילדה / יעל רפ

זה מצחיק שיש מישהו שבא ומותח קו ואומר – פה נגמר הדור ופה מתחיל.  

איכשהו הוא מתח את הקו בדיוק מעלי.

כשבגן חובה הביאו לי חוברות הכנה לכיתה א', לא נפלתי בפח, הגננת אמרה שאני לא בשלה והצלחתי למשוך עוד שנה של משחקים. השנה הנוספת שנשארתי בגן הציבה אותי ממש מתחת לקו, כחלוצה של דור ה-Z. הוצאתי רישיון לפני שבשכבה גילו מה זו תיאוריה. הייתי זאת שנשלחה לקנות אלכוהול למסיבות, וזאת שהייתה צריכה לגלות ראשונה איפה מצרים מדים. כשהייתי חוזרת מהטירונות החברות היו גומעות בשקיקה את הסיפורים על הרס"ר ההומו שרצה שהחדרים יהיו שבל"ד (שיין ברייט לייק אה דיימון). אבל כשהחברה הרביעית התגייסה לאף אחת כבר לא היה סבלנות לשמוע איך היא התפוצצה מצחוק במסדר.

אחרי השחרור מצאתי את עצמי פתאום בדור אחר. נכנסתי בדלת אחת וחזרתי לאזרחות בדלת אחרת. מצאתי את עצמי בדור ה-Y. מנסה להתאים את עצמי לחוקים החדשים, לא מגלה לאף אחד שבעצם התחלתי לעשן רק לא מזמן. כי הרי אם כולם יקפצו מהגג, גם אני אקפוץ. כנראה שאם כולם קופצים יש מתחת לבניין איזו טרמפולינה מטורפת. הייתי המלצרית הכי צעירה, הייתי הכי צעירה בהודו, הכי צעירה בתואר. השארתי את החברות מהתיכון מדדות מאחורי בניסיון לצמצם את הפערים שהלכו והתרחבו.

מאז, כששואלים אותי בת כמה אני או כשעושים איתי פיצוחים, אני מתחילה לגמגם. כן, למדתי עם שנתון 96. כן, אני פה אתכם עכשיו באמצע התואר. בת 22 (וחצי!). מנסה להסתיר את העובדה שתמיד הסתכלתי עליכם מלמטה ונראיתם לי כל כך גדולים. כל כך בוגרים ומנוסים. מנסה לעכל את זה שמלהיות הבכורה בבית ובשכבה פתאום סובבים אותי המון אחים גדולים. 

רוב הזמן אני מצליחה להסתיר את זה יפה. אתם לא ממש שמים לב. אבל אז מגיע איזה רגע נוסטלגי שבו נזכרים באיזה סדרה או שיר ששמעתם בווקמן. וברגע הזה, אני משתתקת, מקווה שלא יזרקו לי "ילדה, בטח את היית בגן או משהו". כי באמת מה אני יודעת על החיים, אני בסך הכל ילדה. רוצה להיות גדולה אבל נהנית מכל רגע שבו אתם הגדולים ואני הקטנה, זאת שעוד מותר לה להיות נאיבית, לעשות טעויות. לעשות את הטעויות שאתם עשיתם בגילי, לחלום את החלומות שאתם חלמתי בגילי.

אז אל תשאלו אותי על ההתנתקות. כי כל מה שאני זוכרת ממנה זה שאני וחברה מהחוג התעמלות, לרגע התלהבנו ששתינו כתומות, עד שנזכרתי שאני בכלל כחולה. לרגע זה הרגיש שאנחנו באותה סירה. רגע שבו לא ידעתי שיום יבוא והיא תגור בעתניאל ואני אתמנגל עם החברי כנסת של מרצ. ואם אתם מדברים איתי על המחאה, אל תתפלאו שלא הייתי באוהלים. בזמן הזה בדיוק סיימתי את החטיבה.

למזלי ביום שרבין נרצח הייתי בת שבועיים. לפחות בחוק הזה אני עומדת.

התגנבתי אליכם לדור של כל הנרקיסיסטים, אלו שלא מצליחים להיות סגורים על עצמם. שרוצים לטרוף את העולם אבל מסטולים מידי בשביל לקום מהספה. הדור הזה שעסוק במרדף אחרי כסף אבל בעצם רק רוצה משמעות. מסיים כל יום לבד, מדפדף בטינדר ביד אחת ופייסל ביד השנייה.

לפעמים אני מרגישה כמו מרגלת שהתגנבה, שתולה. ככה אני צופה בכם מהצד, ומהצד רואים טוב יותר. אבל לפעמים אני מתמכרת לתסבוכות שלכם. שוכחת שאני בכלל מדור אחר.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.