שחור על גבי שחור / אמיר פרץ

כשהתחלתי לכתוב, חיפשתי את מספר הימים בהם אברה מנגיסטו מוחזק בשבי החמאס. לא מצאתי מקום שאמון על ספירת הימים. אנו לא מופצצים במספר הימים בהם הוא מוחזק בשבי, כפי שהופצצנו במספר הימים הבלתי נתפש של שמו, תמונתו ומשפחתו של ׳הילד של כולנו׳, גלעד שליט. למה? כי מסתבר שהוא לא מעניין את עם וממשלת ישראל. גם על כך אתם שואלים למה? יפה שמנגיסטו הצליח לעניין אותכם עד עכשיו. הטיעונים הם רבים וצבועים בכל מני גוונים לבנים: יש אלו האומרים כי הוא לא חייל.

יש אלו האומרים מכיוון שהוא בעצמו עבר את הגבול. יש אלו האומרים שאין לדבר עם חמאס, או שעסקת חילופי שבויים תגרום נזק לישראל. אבל כל אלו רואים את אותו הדבר – אברה מנגיסטו הוא אדם שחור. אם הייתה זו הבת הבלונדינית של השכן מרמת אביב ג׳, ביבי ומדינתו היו יוצאים למלחמת גוג ומגוג כנגד חמאס, איראן וכל מה שביניהם. אך מנגיסטו?! אתיופי, ועוד מאשקלון?! אני בספק אם ביבי היה מוכן להניח את הסיגר ולהרים טלפון לליברמן על מנת לדבר עליו. יש את אלו שבאמת ובתמים מאמינים באחד מהטיעונים שציינתי וטוענים בכל תוקף כי הם לא גזענים. נניח ואני מאמין לכך, הם עד כדי כך עיוורים לראות כי נוצרה חברה גזענית בישראל? בשביל אלו וגם בשביל הגזענים טהורי הדם, אני כאן כדי לבחון את הטיעונים השונים ולהציב מראה עבור החברה הישראלית, שתראה את פרצופה הלבן, המקומט והמכוער.

התחלתי בהשוואה של מנגיסטו לגלעד שליט. ההבדל הניכר ביניהם, הוא שהאחרון נחטף בזמן פעולה צבאית, אליה הוא נשלח עם הקעקוע שקיבל ליומולדת שמונה-עשרה ממדינת ישראל – ׳הילד של כולנו׳ – בעוד מנגיסטו חצה את הגדר מתוך מציאות נפשית קשה. לכן יש את אלו, האומרים כי למדינת ישראל אין אחריות על מנגיסטו. אבל האם אלו לא רואים את אחריותה של ישראל על כל אזרח ישראלי על פני הגלובוס? אני דווקא מרגיש גאווה בהצלה של ישראלים בטרקים בכל רחבי העולם, ואלו בכלל צעירים בטיול אחרי הצבא, שמבחירתם יצאו לטרק. מנגיסטו הוא אדם הנמצא במצוקה נפשית ומדינת ישראל אינה יכולה לחדור למוחו ולהבין למה הוא החליט לחצות את הגדר. אך משום מה, ביבי החליט שהוא לא רק הכי טוב בלמנוע מהערבים לנהור לקלפיות, אלא גם הכי טוב בלקרוא מחשבות. איזה יופי שיש לנו ראש ממשלה קוסם. מדינת ישראל כבר קיבלה את ההחלטה כי היא רואה את עצמה אחראית על ביטחונו האישי של כל ישראלי בכל העולם ואם היא מנערת את ידיה ממנגיסטו כי עורו מרגיש לה מלוכלך מדי, היא גזענית.

עבור המראה שאני מעוניין להציב לאלו שעדין מחזיקים בדעה שאין לדבר עם חמאס, או שעסקת שבויים תגרום נזק לישראל, אני רוצה לקחת צעד אחורה – יש פשוט הרבה גזענות לשקף. החלום הרטוב של ביבי הוא להיכנס להתקשרות עם חמאס בחלל ריק – אחרי שהוא שוב ניסה לשטוף, ללא הצלחה, את הדם מהידיים – ללא תנאים מקדימים. אך ישראל אינה נקיית כפיים בשיח עם חמאס. אפילו אם נשים בצד את הנכבה ואת הגזענות ארוכת השנים, אשר השפיעה על החברה הפלסטינית בישראל בכל מני צורות, מדינת ישראל היא זו שיצרה את הגבול עם רצועת עזה. שטח הוא מרכיב יסודי עבור מדינה, ובשטח כה מצומצם ואוכלוסייה כה גדולה, כנראה שאין אפשרות אמיתית לפלסטינים בעזה לשגשג. לא רק זאת, מדינת ישראל, מסיבות כאלו ואחרות, מטילה מצור על הרצועה, המחמיר את חיי העזתים באופן מזוויע. נכון שחמאס הוא ארגון טרור המנסה לרצוח אנשים תמימים על מנת להשיג מטרות פוליטיות, אך על החברה הישראלית להסתכל קודם כול על עצמה ולהבין את הפגמים שלה עצמה. מנגיסטו נפל אל תוך היחסים הגזעניים בין ישראל לפלסטינים כקורבן כפול ומכופל. הסיכוי שמנגיסטו יחזור הביתה, בעקבות פיוס היסטורי בין היהודים לפלסטינים, הוא אפסי. לכן, בינתיים, על מדינת ישראל להושיט יד מפוייסת לחמאס, עבור גורלו של מנגיסטו ועבור גורל העם הפלסטיני.

לא משנה מהי הסיבה ולא משנה אם זו החברה הישראלית או הממשלה המדכאת אותה, אי-החזרתו של אברה מנגיסטו הביתה, ועוד יותר גרוע מכך, חוסר ההתעניינות בציבור הישראלי, נובעים מסיבה אחת ברורה – גזענות. אופן ההתמודדות עם אלו שמקבלים את גזענותם יגיע כבר בטור אחר, אבל לאלו שעוד נותרה בהם טיפה של אנושיות, אני קורא לקום מהספה ולהחזיר את מנגיסטו הביתה.

 

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.