בובות ראווה /  דניאל גורי דה לימא

אין לי כבוד לבובות ראווה. הן נמצאות בכל חלון ראווה, למרות שהן לא מייצגות שום אוכלוסיה חוץ מגדמים וכרותי ראש. הן גם אחלה תרופה לאנשים שישנים יותר מדי.

הבעיה המרכזית עם בובות ראווה היא כזאת: ככל שמנסים לגרום להן להיראות יותר אנושיות, כך גדל הסיכוי שהן יבואו לבקר אותך בסיוטים. זה כמו לראות פוליטיקאי מחייך. זה מנוגד לחוקי הטבע. אגב, השילוב בין בובת ראווה מפורטת אנטומית ופוליטיקאי מחייך הוא בלתי נשכח, ואני בכלל לא מדבר על יאיר לפיד. דמיינו לכם דבר כזה:

אדם הולך לתומו לרכוש לבוש אורבני כדי להיות אחד מהחבר'ה, ופתאום הוא רואה גרסת פייברגלאס של אובמה עם קפוצ'ון, והיא מבסוטית לראותו. איך אתה אמור לחזור לסדר היום שלך אחרי דבר כזה?

נאמר לי שתופרים משתמשים בבובות ראווה. בואו אני אספר לכם על מקרה שהיה לי פעם עם התופרת בנימינה מנתניה.

הכול התחיל בגלל שאני אוהב את חברה שלי מאוד. היא חכמה, היא מצחיקה, היא לא אומרת 'מה נראה לך שאתה עושה?!' כשאני מתפשט לידה. זה נחמד. מספיק נחמד כדי שאתן לה מתנה ביום ההולדת שלה. בהתחלה רציתי לקנות שובר זוגי; ארוחת בוקר טבעונית ומסאז' בספא של נווה צדק. בארוחת הבוקר יש חביתה שעשויה אך ורק מחומוס ומכוונות טובות. את המסאז' עושים לך רק אנשים ששומרים את הכעס שלהם בפנים. נשמע חלומי. ניגשתי לשלם, ואז הבנק אמר לי, 'תחלום על משהו אחר, למשל פריכיות עם קוטג'. גם זה חלום.'

 

החלטתי לקנות לה שמלה בעבודת יד במקום. זה יותר אישי. הבנק הסכים איתי. 'לך לבנימינה,' אמרו לי האנשים. אין סיכוי, חשבתי.

מסתבר שבנימינה זה לא רק מקום, זאת גם אישה. טובת תופרותינו. היא גרה בהרצליה. סגרנו עסקה, אני ובנימינה, על שמלה סגולה. שילמתי מראש. היא הבטיחה לי את השמלה המרהיבה ביותר שיפגשו עיניי בחייהן. שאלתי אותה מה אם ישתלו את העיניים שלי אצל מישהו אחר אחרי שאמות. היא ביקשה שאלך.

 

חזרתי לאחר שבוע. בנימינה גלגלה החוצה בובת ראווה לבושה בשמלה המכוערת ביותר שראיתי מעודי. הבובה הייתה סתם עוד בובה.

'מה אתה אומר?‘ שאלה.

'על הפנים,' השבתי, 'אני מתבייש שהכסף שלי קנה את זה.'

'אתה שכחת מה זה להיות יהודי,' היא אמרה לי.

'סליחה?'

'השמלה נראית לך מכוערת בגלל הבובה. הבובה עושה אותה מכוערת.'

'אז תורידי את השמלה, תראי לי אותה תלויה באוויר.'

בהיסוס, היא הורידה את השמלה מהבובה והחזיקה אותה לראווה בידיה. היא הייתה אפילו יותר מכוערת.

'זה האוויר פה,' היא אמרה לי.

'מה איתו?'

'הוא אנטישמי.'

הלך הכסף. לא היה לי כוח להתווכח עם בנימינה.

בובות ראווה - דניאל גורי דה לימא

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.