קרני בור | אמיר פרץ

יום אחד, אני הולך לתומי ברוטשילד, ופתאום נדחפת לפני פרה עם ראש חצי כרות מפזרת את דמה על העוברים, השבים והיושבים. רק לאחר המראה המזעזע קראתי את המילים המתנוססות כמו הילה מעל ראשה, ״בשר זה רצח״. אנחת רווחה. חשבתי שאשכרה מישהו הביא פרה וכרת לה את הראש באמצע רוטשילד. לא, היו אלה מפגינים למען זכויות בעלי חיים. הטיעון העומד מאחורי הסיסמה שלהם שהפכה להילה על הכרזה, היא שלחיות מגיע אותו יחס מוסרי כמו בני אדם, מכיוון שהן בעלות רגשות. טיעון זה מסוג peace and love מגיע לכדי סתירה במציאות כאשר הוא מנסה להתממש במגוון תחומים, למשל תחום המשפט. האם חיות מסוגלות לחיות עם בני אדם תחת אותו חוק ? במידה שחיה הפרה את החוק, כיצד בדיוק עלינו לשפוט אותה ? האם בית המחוקקים צריך לחוקק מערכת חוקים נפרדת לחיות ? אבל אז אנחנו מאבדים את השיוויון המוסרי שאותם טבעונים כל כך פיללו לו. בקיצור, הטיעון המוסרי לא מחזיק מים. אבל לאותם מפגינים יש טיעון נוסף והוא מציק לי יותר – הטיעון הבריאותי. דמיינו טבעוני מפגין בקול פוצי רצח – ״האדם לא אמור לאכול בשר וחלב, זה מזיק לו לבריאות״. מה שמעצבן אותי, הוא איך שהפוצים מבינים את המושג ״בריאות״. הם מבינים את גוף האדם כמכונה המתוכנתת לחיות כך וכך שנים. כל חטא כלפי אותה מכונה גורע מגורלה המיועד. המחשבה היושבת לכולנו בראש ועליה הטבעונים משחקים, היא שעדיף למות בגיל 80-90 בשיבה טובה מאשר בגיל 50-60 עם חיוך של רוקסטאר על הפנים. הלווו תתעוררו !! הפוצים השתלטו לחלוטין על שיח התזונה ותפיסת המוסר שלנו. כשאיזה פוץ טבעוני מזיין לנו את השכל, אנחנו כל כך שבויים בדבריו שאין לנו אפשרות להתנגד.

צר לי לאכזב את הטבעונים, גוף האדם הוא איננו מכונה. אנחנו שואפים שהוא יהיה מכונה, רק בגלל המחשבה היותר מדי מפותחת שלנו. המחשבה הזו לא מתבטאת רק ביכולת שלנו לעשות אחד ועוד אחד, אלא היא מתבטאת בעיקר בתרבות שלנו, בעיקר בשפה, הכלי באמצעותו אנו חושבים ובאמצעותו אנו רואים את המציאות. החיות שלי כאדם, הדחף הטבעי שלי, הוא לייצר תכנים תרבותיים ולשאוב תכנים קיימים, על מנת לחיות את חיי באופן מסוים. אם כחלק מתרבותי גיליתי כי חלב זה טעים, לקחת ממני חלב יהיה לפגוע בטבע החייתי ביותר שלי. כמובן שבלי חלב הגוף שלי יוכל להתממש לפי נבואת הטבעונים כמכונת על, אך נשמתי, ״קרני״, תאבד. האופן בו הפוצים חושבים את המושג ״בריאות״ השתלט על התודעה התרבותית ומונעת מאיתנו לממש את הייצר התרבותי שלנו. גרוע מכך, היא גורמת לאנשים מעצבנים להפריע לי לאכל את הסטייק שלי. אין לי הרבה שנים לחיות פה ואת הזמן הקצר בו הסוף ידוע מראש, אני רוצה לנצל באופן הטוב ביותר. אז תנו לי לאכול חזה, כנפיים, פולקה, פילה ושאר ירקות, כי וואלה זה טעים לי.

 

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.