תעשיית הדכדוך | ירון ננץ

נורא נוח לכתוב ולדבר בסיסמאות ולא בעובדות. הרי מה צריך יותר בשביל פרופוגנדה ? עובדות יכולות להיות נורא משעממות, ובעידן ה"פייק ניוז", בו כבר אין אמת אלא רק נרטיב, זה אפילו קל ונוח עוד יותר. אבל למען האנשים שעוד מאמינים באמת, בואו נדבר על עובדות:

הכלכלה הישראלית צומחת כבר שנים. שכר המינימום עלה ל5300 ₪, והצמיחה מחלחלת לכולנו כך שאנחנו יכולים לקנות קיה ספורטאז' חדשה ומזמינים כמויות של בגדים מאסוס. בכל יום נחנך כביש חדש או תחנת רכבת חדשה, בניית הרכבת התחתית בת"א החלה לאחר שלושים שנה של דיבורים, ישראל נהנית מפריחה דיפלומטית חסרת תקדים ומספר בוגרי 5 יח"ל מתמטיקה הוא הגבוה מקום המדינה. גם בדו"חות ה-OECD וגם במדד האושר של האו"ם הישראלים מודים שטוב לחיות פה.

השמאל, שתחת הנהגתו היינו מדינה נחשלת עם כלכלה זעירה, רואה את ההצלחה האדירה של מדיניות ממשלת הימין בהנהגת בנימין נתניהו, ולא יודע את נפשו מרוב צער, שהישראלים פשוט מאושרים. אז איך אפשר לחזור לשלטון כשהעובדות נגדך ? דכדוך. פעם זאת שרה נתניהו, ופעם זה בכלל ביבי, שכבר שמונה שנים צועקים לנו שהוא מביא לקץ הדמוקרטיה, אבל הקץ לא מגיע.

ואם קץ הדמוקרטיה לא מגיע אז מה עושים ? לשמאל יש קרדום לחפור בו: "הכיבוש". גדודים של עיתונאים, ארגוני שמאל במימון ממשלות זרות, חברי כנסת ופקידים, דואגים לפמפם לנו ללא הפסק שבעצם קץ הדמוקרטיה כבר ממש כאן, בגלל "הכיבוש". הם טוענים שאנחנו מדכאים ומפירי זכויות של פלסטינים ואף פעם לא נותנים לעובדות או לאמת לבלבל אותם – הרי אין אמת, רק נרטיב.

כאילו אותם ערבים שקוראים לעצמם פלסטינים לא טובחים בנו מאז המאה ה-19, הרבה לפני שהיה "כיבוש". כאילו הבעיה היא שטחי 1967, ולא הקמת מדינת ישראל ב-1948. כאילו יהודה ושומרון וירושלים לא היו שאיפתם הנעלה של אבותינו בגולה במשך 2000 שנה והסיבה להקמת מדינת ישראל, אלא הם בעצם חלמו להזמין אמריקנו בבית קפה ברחוב רוטשילד בתל אביב. כאילו המחסומים או הנוכחות המוגברת של צה"ל ביהודה ושומרון היא רק כי אנחנו רוצים להפר זכויות אדם, ולא חלילה להגן על אוכלוסיית מדינת ישראל מפני טרור יומיומי. כאילו הזכות לחיים של ישראלים מול עם אלים ואכזר אינה קיימת. כאילו אין שום משמעות לקניין יהודי ולהיסטוריה היהודית ביהודה ושומרון.

הסבל הפלסטיני מעולם לא נגרם בגלל הנוכחות היהודית, אלא רק בגלל הפעולות שמבצעים הפלסטינים עצמם. הרי ברור לכולנו שאם הפלסטינים יניחו את נשקם, מצבם רק ישתפר. ובעוד הם אינם מניחים את נשקם – הם יכולים לבוא בתלונות רק לעצמם. ישראל נאלצת להגן על חיי אזרחיה גם במחיר של פגיעה בפלסטינים. זה הדבר המוסרי לעשות.

ואם המוסר וצדקת הדרך לצידנו, אין שום סיבה לוותר על יהודה ושומרון. גם לקניין יהודי יש משמעות. ביהודה ושומרון מעולם לא הוקמה מדינה ערבית. אמנם עמים רבים שלטו באותם שטחים לאורך ההיסטוריה, אבל מלבד מדינה יהודית מעולם לא הוקמה שם מדינה ריבונית. וכשהמוסר לצידך, גם החוק הבינ"ל לצדך, לפיו כיבוש קיים רק בשטח שנלקח ממדינה ריבונית. ירדן, ששלטה ביהודה ושומרון עד 1967, מעולם לא הייתה ריבון חוקי שם.אז לא, קץ הדמוקרטיה לא כאן. להיפך. הדמוקרטיה, המוסר, צדקת הדרך והחוק לצידנו. אם נביט בבהירות בעובדות, ולא בנרטיב, נגלה את האמת הפשוטה: הכיבוש לא כאן, אבל מסע תעמולה אינטרסנטי בהחלט כן.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.