ילדות חשמלית | יועד צור

פס הייצור של העדר מתחיל מהורים עם רגשות אשם ותחושת חסך בילדות. נעזוב את החיתולים ואת פרויד ונתקדם בזמן לגיל 14-16. אני מדבר על מכת מדינה. לא, זה לא יוקר המחייה, זה יותר כמו הביאוס שבמחייה. הכל מסתכם בילדים על אופניים חשמליים. כשאתה נוסע בכביש, מאחורייך, מצדייך ומלפנייך, הם עומדים שם, בכל מקום.

אם יש משהו שיותר מכל מסמל את הדור הצעיר של היום, זו הבטרייה החשמלית שתקועה להם בתחת. ילדות רוכבות עם טייץ', מחשוף עמוק ואיפור כבד. התחלתי לחשוב שאני פדופיל, שמשהו לא בסדר איתי. ואז קיבלתי את הכאפה. יש כאן מגפה של הורים חסרי אחריות. במקום חוקים נגד אימוץ תחוקקו חוק שקובע למי מותר להיות הורה.

אני מדבר על אובדן המעצורים כתוצאה מחוסר גבולות. הילדים גדלים להם באין מפריע. לכל תמרור יש הקלה, על כל מורה יש אמא צעקנית של תלמידה, כל ילד הוא פלא והשיעור הוא כמו כלא. ואין לו תיק או קלמר, כי היי, הוא פלא, הוא זוכר הכל נהדר.

ואז אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, בלי ילקוט ובלי תלבושת אחידה, רק עם שמלה דקה שמשב רוח אחד מוריד לה את החזייה. היא לובשת מכנס צמוד כל כך עד שרואים לה את החוטיני (מי קנה לך את החוטיני הזה ?). כל זה מכניס אותי לקונפליקט כי מצד אחד זה גורם לי לחשוב "ילדה, איפה ההורים שלך ?״, ומצד שני "ילדה, רוצה לבוא איתי לדירה ?“. זה מצב בלתי נסבל.

הבעיה היא שהנוער העכשווי הוא כמו עכברושים כלואים במעבדת ניסויים של הורים מבולבלים. נתינה הורית שאיבדה את העשתונות. במקום חינוך של מקל וגזר, הילד מרשה לעצמו לצעוק על זה שבארוחת הערב שאבא הכין, לא תקעו לו על הקרם ברולה קיסם עם מטרייה ובארוחת החג הוא בכה שהגזר במרק לא היה מבושל מספיק.

חוסר החינוך מתבטא בכך שיותר דברים לילד מותר לעשות ומולם מעט מאוד איסורים. ההנחה היא שלילד יש תמרור פנימי, שלא משנה כמה יאסרו, יחוקקו ויגבילו, הילד יתעצב בגלל האופי המולד שלו. הרי זה קשקוש מוחלט – רוב ההתפתחות הגנטית נובעת מתכונות נרכשות. הסביבה, החברה והחינוך שהילד מקבל, הם אלה הקובעים את הנתיבים בהם הוא ייסע על האופניים החשמליים שלו. ההורים באובססיביות מנסים לשמור על ילדיהם מפני זוועות העולם ובסוף הופכים אותו לדבר מזוויע בפני עצמו.

מיניות מוקדמת לא מעידה על התפתחות בריאה של הילד, אלא יותר משקפת בלמים שחוקים (אגב, אף פעם לא ראיתי עצירה של אופניים חשמליים, אלא רק דהירה אין סופית). מיניות היא גם שפה. שפה של גדולים. שפה של אנשים שמודעים להשלכות החיוביות כתוצאה מהאקט המיני, ויחד עם זאת, גם מוכנים לקחת על עצמם סיכון של חוויה לא נעימה. כל חוויה כזו היא מעצבת, אבל רק לאנשים שמודעים. ילדים קטנים ללא שום ניסיון, יירבו לשגות ולהתרסק. יש יותר מדרך אחת ללמוד לא לגעת בתנור רותח גם מבלי לקבל כוויה ביד. ילדים, תפסיקו לנסוע על אופניים חשמליים.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.